לא רק לסטודנטים: עשר משומשות מומלצות בפחות מ-20 אלף שקל

ביום ראשון תתחיל שנת הלימודים האקדמית החדשה, כאשר סוף סוף רוב הסטודנטים והסטודנטיות יכולים לצפות להעביר אותה באולמות ההרצאות ועל הדשא, במקום במילואים.

מי שיכולים להסתפק באופניים, רגילות או חשמליות ובתחבורה ציבורית יחסכו הרבה כסף וזמן בפקקים ובחיפושי חנייה.

אבל בישראל קשה להסתדר ללא רכב פרטי, בעיקר לסטודנטים שגם עובדים או רוצים לראות את המשפחה והחברים בסופי שבוע, כשהתחבורה הציבורית ברוב המדינה מושבתת.

מה יעשה מי שאין לו גישה לאוטו של אבא ואמא ושהתקציב שלו לרכישת רכב מוגבל? התמקדנו במכוניות משומשות זולות שיענו על הצרכים של סטודנטים, אבל בפועל יתאימו לכל מי שמחפש מכונית קטנה יד שנייה. צמצמנו את הרשימה למכוניות שיהיו אמינות יותר מאחרות, פשוטות וזולות יותר לאחזקה, ובעיקר בעלות תמורה טובה יותר לכסף לעומת אייקוני משומשות מוכרים.

לכן לא תמצאו ברשימה טויוטה יאריס וקורולה, מאזדה 2 ו-3: אתם לא צריכים אותנו בשביל ההמלצה עליהן כמכוניות אמינות ומוצלחות, אבל בגלל שהן כל כך מבוקשות הן עולות לפעמים פי 2 ממכוניות מאותו שנתון שכן נכנסו לרשימה, מה שמפחית מיתרון האמינות או הבטיחות שלהן. כך גם לגבי קיה פיקנטו הנפוצה, גם לה יש אופציות במחירי שוק זולים יותר.

10 המכוניות שבחרנו אינן המכוניות המהירות, הנאות והמפנקות ביותר, וגם לא החסכוניות ביותר, אבל הן הקניות הכי בטוחות ברמת המחיר שבחרנו, עד כ-20 אלף שקל.

ברמת מחיר כזו אפשר למצוא מכוניות בנות פחות מעשר שנים שיספקו את צרכי התחבורה של זוג או סטודנט (חלקן אפילו יתאימו למשפחה קטנה), בטיחות טובה לתקופתן, וזמינות בשוק היד השנייה. בחרנו את האלטרנטיבות שיהיו כמה שיותר זולות אך גם כמה שיותר צעירות, וקיבצנו את המידע שאתם צריכים לדעת כדי להתחיל בחיפוש, כולל השנים הרלוונטיות לרמת המחיר שהגדרנו, רמת הבטיחות, היתרונות והחסרונות.

כמו תמיד, כללי האצבע של שוק המשומשות תקפות גם כאן: חפשו בסבלנות מכוניות פחות שחוקות, הצליבו את נתוני הקילומטראז', בדקו את היסטוריית התאונות במאגר מרכז הסליקה של חברות הביטוח, התרשמו מהמוכר ואמינותו לא פחות מזו של המכונית. וזכרו: אין ודאות של 100% לגבי איכות המכונית שתרכשו, אבל אפשר בהחלט להפחית סיכונים. ועוד כלל אצבע: היכן שיש אופציה ידנית היא תהיה זולה משמעותית מהאוטומטית, חסכונית יותר, אמינה יותר וזולה יותר, כך שתוכלו באותו מחיר לרכוש את אותה מכונית חדשה בשנה עד שלוש ואפילו תפעילו קצת את רגל שמאל.

בשנה שעברה נפרדנו מיונדאי i10 שהייבוא שלה הופסק בגלל האמברגו על סחר עם ישראל מצד טורקיה, שבה פועל פס הייצור היחידי של הקטנה הקוריאנית לשוק האירופי. אבל שוק היד השנייה מלא ב-i10 מהדור השני והמוצלח, שדגמי ה-1,000 סמ"ק המוקדמים שלו, אוטומטיים וידניים, נכנסים במגבלת התקציב שקבענו.

למנוע 3 צילינדרים ו-66 כ"ס. היתרון הגדול הוא תא הנוסעים שמעניק תחושה של מכונית גדולה, עם עיצוב נאה וצבעוני, מקום רשמי ל-5 ומעשי לשני מבוגרים או פעוטות בכיסאות בטיחות מאחור ותא מטען בנפח 250 ליטר. גם האבזור טוב: לכל הדגמים מושב נהג מתכוונן לגובה, מערכת שמע מקורית, שקעי USB ו-AUX וחלונות חשמליים קדמיים. הגרסאות המאובזרות מציעות חלונות חשמליים גם מאחור וכוונון חשמלי למראות.
שנים: 2014-15.
בטיחות: 4 כוכבים עם 6 כריות אוויר.
למה כן: אופי של מכונית גדולה יותר, בתא הנוסעים, במרווח, בתא המטען הגדול יחסית ובאופן הנסיעה ובנוחות. מכונית נפוצה, אמינה עם טיפולים זולים.
למה לא: האוטומטית בנפח הזה איטית, מה שיורגש פחות בעיר מישורית, ויותר בסביבה הררית ובכבישים בין עירוניים. הידנית, אם אתם זוכרים מה עושים עם רגל שמאל, עדיפה.

מבחן דרכים:
נהיגה ראשונה ב-i10 האוטומטית והידנית

הספארק זולה משמעותית מדגמי קיה פיקנטו ויונדאי i10 מקבילים וקוריאנים כמותה, בעיקר בגרסאות הידניות (1,000 סמ"ק, 74 כ"ס). האוטומטיות (1,400 סמ"ק, 98 כ"ס) נכנסות השנה לראשונה לתקציב שלנו. משום שמדובר במכונית חדשה יחסית, היא בטוחה ומאובזרת יותר ממכוניות אחרות במחיר שלה והיא אמינה יותר מדגמי שברולט האמריקאים.
שנים: 2016-17.
בטיחות: 4 כוכבים עם 6 כריות אוויר.
למה כן: ביצועים טובים בידנית וזריזים באוטומטית, מרווח טוב יחסית והתנהגות כביש בוגרת. אבזור טוב ב-LT+, עם מסך מולטימדיה נדיר במחירים האלה (כולל צימוד אפל קארפליי), חישוקים קלים, מצלמת רוורס ומחשב דרך.
למה לא: תא מטען זעיר, בידוד רעשים ואבזור בגרסת ה-LS (כמעט כלום: אפילו ההגה לא מתכוונן, ולמושב הנהג אין כוונון גובה).

מבחן דרכים:
שברולט ספארק ידנית ואוטומטית בנהיגה ראשונה

המכונית שהמציאה מחדש את שוק הקטנות בארץ שורדת יפה גם היום ומוצעת במספרים גדולים יחסית. חונה בכל מקום, חסכונית מאוד הודות למנוע 1,000 סמ"ק עם 68 כ"ס, גיר ידני 5 הילוכים או אוטומטי אמיתית 4 הילוכים. פשוטה בתכנון, אבל יעילה בביצוע, שופרה במהלך 2011 כאשר שודרגה מ-4 ל-6 כריות אוויר. הסלריו שהחליפה אותה ב-2015 גדולה, מרווחת וחסכונית יותר, אבל סובלת מגיר רובוטי קופצני שיפקיע לרבים.
שנים: 2009-2014.
בטיחות: 3 כוכבים עם 4 כריות אוויר, 4 כוכבים עם 6.
למה כן: חסכונית, זולה מאוד לאחזקה, מזגן חזק, קלה לנהיגה ולחנייה.
למה לא: רק 4 מקומות ישיבה, האוטומטית איטית, כולן רועשות, צפופות מאחור ובתא המטען, ותא הנוסעים שלהן דל.

מבחן דרכים:
סוזוקי אלטו במבחן השוואתי מול המתחרות

באיטליה פנדה עדיין המכונית הכי נמכרת, לישראל הייבוא הופסק כבר לפני חמש שנים והיא הופכת יותר ויותר נדירה. מדובר במיני מצוינת: אחת המרווחות ביותר, עם תנוחת ישיבה גבוהה, פשוטה ואמינה כל עוד מטפלים בה כמו שצריך. מנוע ה-1,200 סמ"ק (69 כ"ס) עתיק, אבל מצויד ב-4 צילינדרים שמעניקים תחושה של רכב בוגר ומחירי השוק זולים, כחלק מחוסר הביקוש הכללי לדגמי פיאט. ה-500 שמבוססת על אותם פלטפורמה ומנוע (יש גם דגמים חזקים יותר) נאה יותר, אך פחות מרווחת. יש לה אופציה אוטומטית-רובוטית לא מומלצת, בגלל קופצנות ואמינות נמוכה יותר.
שנים: 2012-2018.
בטיחות: 4 כוכבים במבחן מ-2012 בפנדה, 3 כוכבים ל-500 ב-2017.
למה כן: הפנדה מרווחת, עם ישיבה גבוהה, נוחה ותא מטען גדול יחסית. ה-500 מביאה המון עיצוב ואופי במחיר נמוך, ויש גם מעט 500C קבריולה מקסימות.
למה לא: הפנדה ממילא ידנית בלבד, ב-500 הידנית היא היחידה שמומלצת, הביצועים לא זריזים במיוחד ויש מיני חסכוניות יותר.

שלישיית רכבי המיני של קבוצת פולקסווגן הן מכוניות פשוטות טכנולוגיות וחכמות תכנונית, שאמנם כבר לא מיובאות לארץ, אבל יוצרו עד לפני שנתיים בגרסה חשמלית. גרסאות 3 ו-5 דלתות, מנוע 1,000 סמ"ק, עם 60 או 75 כ"ס, תיבה ידנית או רובוטית 5 הילוכים. איכות בנייה טובה מאוד, גיר רובוטי אמין יחסית וזול לאחזקה (כ-6,000 שקל להחלפת מצמד במוסכי היבואן, 3,500 במוסכים פרטיים מתמחים). גרסאות פולקסווגן וסיאט מעט יותר מאובזרות.
שנים: 2012-2016.
בטיחות: 5 מ-5 כוכבים במבחן הריסוק האירופי.
למה כן: מרווחות יחסית לגודל, נוחות יחסית למכוניות קטנות, בטוחות מאוד לזמנן, כולל בלימת חירום אוטונומית נדירה אז (עד 30 קמ"ש). חסכוניות מאוד (17-19 ק"מ לליטר), כושר תמרון מצוין וביצועים טובים אפילו עם המנוע החלש.
למה לא: אבזור דל, כולל חלונות מושב אחורי שנפתחים רק לחרך צר וללא מחשב דרך. גיר רובוטי מהסוג המטלטל. רק 4 מקומות ישיבה.

מבחן דרכים:
נהיגה ראשונה: מיני קטנה וזולה

לא צמד התאומים הזה יכניס את מיצובישי להיכל התהילה המוטורי, לכל היותר לבית הדין המוטורי בהאג בגלל העיצוב של האטראז'. אבל מכונית המיני (שנחשבה עוד לסופר מיני כאשר הושקה) וגרסת הסדאן המוגדלת המבוססת עליה הן סוסוני עבודה יעילים ולא מפונקים. מנוע 1,200 סמ"ק בנזין (71-80 כ"ס) ביחד עם תיבה אוטומטית רציפה או ידנית, מספק צריכת דלק מצוינת. אמינות? בצה"ל היו אטראז'ים שעברו יותר מ-200 אלף ק"מ בתנאי סדנת שבי, ושרדו בלי להוציא הגה.
שנים: 2013-2014.
בטיחות: 4 כוכבים לספייס סטאר במבחן הריסוק האירופי.
למה כן: צריכת דלק של 15-16 ק"מ בחיים האמיתיים, תא מטען של 450 ליטר באטראז', שיכולה להסיע שני מבוגרים בנוחות מפתיעה. הספייס סטאר קלה מאוד לחנייה, שתיהן מאובזרות היטב.
למה לא: רועשות כמו תרגיל של התותחנים, בידוד רעשים של מרכבה סימן 4, מתנדנדת בסיבובים, מושב אחורי צר לשלושה.

מבחן דרכים:
מיצובישי ספייס סטאר חזקה בתמורה למחיר

ילדת הסנדביץ' שבין האלטו והסוויפט, יצאה לאבא ואמא סוזוקי גבוהה כמו ג'יפון, מה שהעניק לה תנוחת ישיבה בהתאם, הפך אותה למרווחת יותר ממכוניות מיני אחרות, קלה לכניסה וליציאה ולבעלת שדה ראייה מצוין. מנוע ב-1,200 סמ"ק הפיק במקור 86 כ"ס, אך שודרג ל-94 כ"ס במתיחת הפנים ב-2012. יש בחירה בין תיבה אוטומטית 4 הילוכים, לידנית 5 הילוכים, שמספקת כרגיל בונוס בצריכת הדלק ובביצועים. עוד יפנית מוצלחת שלא הצליחה להפוך ללהיט כשהייתה חדשה, וסובלת מאז ממחירי שוק נמוכים.
שנים: 2011-2013.
בטיחות: 4 כוכבים במבחן הריסוק האירופי.
למה כן: תנוחת ישיבה גבוהה, כושר תמרון בעיר, מרווחת, מאובזרת, ואמינה.
למה לא: תא מטען קטן אפילו במושגי מיני, אין תא ככפפות, רק 4 מקומות ישיבה.

מבחני דרכים:
ספלאש אוטומטית במבחן ראשון אחרי שהגיעה לארץ
ספלאש ידנית במבחן אחרי מתיחת הפנים

אחת המכוניות הכי מודרניות ובטוחות שאתם יכולים לקנות מתחת ל-20 אלף שקל היא הקליאו דור רביעי. תא נוסעים עם מערכת ומסך מולטימדיה, דיבורית ומחשב דרך. סביבה נאה, לא פחות מהעיצוב החיצוני. אבל יש סייג: ההמלצה היא רק לגרסאות הידניות, האוטומטיתרובוטית כפולת מצמדים הרבה פחות אמינה והרבה יותר יקרה לאחזקה.
הידניות הגיעו בשתי גרסאות, 1,100 סמ"ק (75 כ"ס מאוד אמינה ודי חלשה) ו-900 סמ"ק טורבו (90 כ"ס) זריזה וחסכונית יותר, ועדיפה. עוד אופציה היא דא'ציה סנדרו שמבוססת על אותם מכלולים, מרווחת ונוחה יותר ועכשווית יותר בגרסת הסטפוויי המוגבהת. הבטיחות והאיכות ברמה נמוכה יותר. וגם אצלה, ותרו על האוטומטית.
שנים: 2015-2017.
בטיחות: 5 כוכבים עם 4 כריות אוויר.
למה כן: נאה ומודרנית, תא נוסעים מאובזר, ביצועים טובים וצריכת דלק טובה בטורבו.
למה לא: ידנית בלבד מבחינת ההמלצה, לא הכי מרווחת במושב האחורי ופחות נוחה ממה שהייתם מצפים מצרפתיה.

מבחן דרכים:
רנו קליאו בנהיגה ראשונה

אנחנו לא מתווכחים עם אמונה אישית: יש כאלה שבכל מקרה יעדיפו מכונית יפנית. רק שבגלל שהם ממש לא מעטים, מחירי השוק של אלה דיי גבוהים, מה שמחייב רכישת אחת ישנה יחסית. דייהטסו סיריון נשארה פופולרית למרות הפסקה הייבוא (הייצור המשיך, היצרן עדיין איתנו גם היום, רק לא פה), החלפים זמינים וההישענות על יחידות הכוח ותיבת ההילוכים של חברת האם טויוטה (1,300 סמ"ק, 87 כ"ס) הוכיחו את עצמם. אפילו מכוניות עם יותר מ-200 אלף ק"מ, מצליחות למצוא בעלים חדשים; חפשו את אלה עם פחות מ-150 אלף, עוד יש כאלו.
שנים: 2010-2011.
בטיחות: 4 כוכבים עם 4 כריות אוויר
למה כן: עיצוב חמוד, בעיקר בסביבת הנהג, חסכונית בהרבה מיונדאי גטס מאותן שנים ומרווחת יחסית. גיר אוטומטי אמיתי.
למה לא: כבר די ישנה, תא המטען קטן. התנהגות הכביש לא התבלטה גם כשהייתה חדשה וגם נוחות הנסיעה לא.

הרבה לפני השקת הג'וק והקשקאי, ניסאן הייתה היצרנית היפנית עם המכוניות המוזרות שהישראלים לא אהבו. הטידה הייתה הראשונה שנמכרה במספרים יפים, בגרסאות 4 ו-5 דלתות, מנוע 1,600 סמ"ק עם 110 כ"ס, ותיבה אוטומטית. היא הייתה מאובזרת יפה בדגמי הויזיה לפרטיים ופחות בביזנס לליסינג, אבל חוסר הפופולריות של המותג פגע בביקושים עבורה בשוק היד השנייה, והעניק לה מחירי מציאה במושגי יפניות. שימוש לב שבשנתיים הראשונות לא לכל המכוניות יש בקרת יציבות ו-6 כריות אוויר.
שנים: 2008-2018.
בטיחות: 4 כוכבים במבחן הריסוק האירופי (רק עם 6 כריות אוויר ובקרת יציבות).
למה כן: מושב אחורי מרווח יחסית לשני מבוגרים ובהאצ'בק נע על מסילה, כך שאפשר לשחק בין גודל תא המטען למרווח הברכיים במושב האחורי. תנוחת ישיבה גבוהה, נוחות נסיעה טובה, איכות חומרים טובה, זולה יחסית למשפחתיות יפניות.
למה לא: מושב אחורי צר, הסדאן מכוערת טילים.

מבחן דרכים:
נהיגה ראשונה בניסאן טידה החדשה

המשפחתית הקטנה של יונדאי הייתה תמיד מלכת הליסינג. הדור השני הציג שיפור גדול בכל התחומים, ובעיקר בבטיחות שהייתה גרועה בדור הראשון. והדור השלישי, שזכה גם לשם i25 במסגרת שיטת סימון הדגמים לשוק האמריקאי, הציג שיפור נוסף, במרווח ובעיצוב. מנועי 1,400 סמ"ק עם תיבה רציפה (97-100 כ"ס), ו-1,600 סמ"ק עם תיבה אוטומטית (112-124 כ"ס). חלק מהמכוניות רשמו לעתים מאות אלפי קילומטרים כרכב צמוד של קציני משטרה, ושרדו.
שנים: 2011-2014.
בטיחות: ציון "טוב: הגבוה במבחן ה-IIHS האמריקני.
למה כן: ה-i25 מרווחת ומעניינת יותר מהאקסנט.
למה לא: הפשטות של המנועים מתבטאת לא רק באמינות, אלא גם בצריכת דלק לא ממש חסכונית.

מבחן דרכים:
יונדאי i25 הסטנדרט עלה כיתה

יש לכם עוד המלצות? מוזמנים להוסיף בתגובות

סייעו בהכנת הכתבה: איציק אסולין ממוסך אוטוויק בירושלים ורון אוחנה ממוסך רון בתל אביב