תעשיית הרכב נמצאת בשנים האחרונות בתהליך הבשלה מואץ מאוד בכל הנוגע למערכות הנעה. היצרניות המסורתיות, אצלן נעשה הפיתוח החשמלי בעצלתיים במשך שנים, החישו את צעדיהן רק כאשר תנועת המלקחיים של תקני זיהום אוויר מחד, הסימון של שוק הרכב החשמלי כנקודת הפריצה של היצרניות הסיניות מאידך וכן, גם ההצלחה ההיסטרית של טסלה הוכיחה להן שאת כל הסיפורים על "אתגרים טכנולוגיים" - כבר יהיה קשה למכור.
ומבחינת היצרניות, החוליה המקשרת בין הדגמים המסורתיים שהן התרגלו לייצר לבין המכוניות החשמליות הייעודיות הן כל אותן מכוניות שעושות שימוש במספר דרכי הנעה על בסיס אותו דגם. גם אצל הסיניות זה הסיפור, לפחות בגל הראשון של הדגמים שנראה משם. אצל קיה, התפקיד הזה של "דגם מקשר" הוטל בין השאר על קיה נירו (וגם בהיקף מצומצם יותר על קיה סול זכר צדקת לברכה).
דומה-שונה
בכחול החשמלי שלו, בגריל האטום עם פתח הטעינה בחזיתו והעיטורים הכחולים-מטאליים שלו, קיה נירו EV נראה שונה רק במבט שני או שלישי. השכיחות שלו בכל פינה הופכת למראה שלו שלא לבלוט, בטח לא כמו מראה של חשמליות ייעודיות שכבר מסתובבות פה.
תא הנוסעים מתאמץ כבר יותר להעניק חווית שהייה ונסיעה "טכנולוגית", עם לוח מחוונים דיגיטלי, גימורים מבריקים, בורר ההילוכים בצורת חוגה ורשימת אבזור נאה שכוללת טעינה אלחוטית, חיישני חנייה קדמיים, כיוון חשמלי למושב הנהג ועוד לצד אבזור שאפשר למצוא גם ברמות הגימור הגבוהות של הנירו ההיברידי ונטען השקע כמו צימוד אנדרואיד ואפל, מסך 8 אינץ', ריפוד עור ובד למושבים ועוד. מה שכן, הוא מוותר על בקרת אקלים מפוצלת. שאר התא הוא אותו נירו מוכר, עם הנדסת אנוש פשוטה ומובנת, כפתורים גדולים לתפעול המערכות השונות ופלסטיקה לא ממש מסעירה. פחות עפנו על הפאנל השחור פסנתר הענק לרוחב התא, זה מרשים מאוד באולם התצוגה - אבל אם לכם אין בבית מישהו שעובר כל שעתיים עליו עם מטלית מיקרופייבר נקיה - זה ייראה נורא.
הנירו החשמלי מקבל בנוסף לסוללת מערכות הבטיחות המוכרות מאחיו (בקרת שיוט אדפטיבית, תיקון סטייה מנתיב, בלימה אוטומטית) גם התרעת תנועה חוצה מאחור, התרעת רכב ב"שטח מת" ותזכורת לבדיקת מושב אחורי בעזיבת הרכב.
התצורה הרבועה שלו, מאפשרת פתרון נוח להושבת שני מבוגרים מאחור. השלישי כבר יתלונן, אבל לפחות הוא יושב מול פתחי המיזוג ותעלת הינע מצומצמת גודל. בהיעדר מיכל דלק והאפשרות למקם את הסוללות בתחתית המרכב, הגרסה החשמלית של הנירו זוכה לתא המטען הגדול מבין הגרסאות עם 451 ליטרים (324 ליטרים בפלאג אין ו-401 בהיברידי).
יוצאים לדרך
שני אחיו המציפים את חניות הליסינג ועושים שימוש במנוע בנזין מתוגבר חשמלית מפיקים 141 סוסים סבירים בלבד. אבל נירו החשמלי כבר עושה שריר עם 204 סוסים חשמליים זו תוספת של קצת יותר מ-30 אחוזים להספק ולמרות שיש גם תוספת משקל לא מבוטלת לגרסה זו, היא פחותה (באחוזים) מזו של ההספק - כך שבשורה התחתונה מקבלים פה רכב זריז למדי, כל עוד אתם לא במצב ה-ECO או חלילה במצב ה-ECO פלוס שבאמת נועד למקוששי הקילוואטים. התחושה הזו מגיעה לא רק מההספק ואותם 40.3 קג"מ כמו מהמיידיות בה הם מתפרצים עם לחיצה על הדוושה.
בתוך שלושת מצבי הנהיגה הכלליים שלו SPORT, NORMAL ו-ECO יש עוד שלל אפשרויות קונפיגורציה של המערכות החשמליות, הטעינה הרגנרטיבית ועד שימוש במצלמה הקדמית כדי לשלוט אוטומטית בבלימות העדינות לטובת שימור וטעינת אנרגיה. במצב הרגנרציה המקסימלי ואחרי פרק הסתגלות ניתן לנהוג אותו ממש בטכניקת ה"דוושה אחת" ואגב כך למקסם את היכולות החשמליות שלו.
למעט קופצנות קלה על שברים עירוניים עוינים, עם יציאה מחוץ לעיר מתגלה כיול מתלים טוב מאוד, כזה שתומך ומרסן את הרכב למרות תוספת המשקל. בניגוד להמרות כאלו של מכוניות רגילות לחשמל, בקיה לא חיפפו את הסיפור של כיול המתלים, שמרו על מרכז כובד נמוך ובאמצע המכונית, הצצה מתחת למכסה המנוע מגלה יחידת הנעה שיושבת נמוך יחסית ועל כל אלו היגוי ביחס מהיר יותר ומערכת הכוונת מומנט. כך שבשורה התחתונה הופתענו מאוד מהיכולות הדינאמיות שלו. זה לא אומר שהוא מהנה לנהיגה, בשום פנים ואופן לא אין פה שיג ושיח עם ההגה, השלדה, הבלמים - כלום. אבל את זה אף אחד לא קונה בו ואף נירו לא מוכר. בידוד הרעשים, תמיד אתגר במכונית בה צליל המנוע לא ממסך את רעשי הדרך מקבל גם פה ציון טוב מאוד.
מחסן האנרגיה של נירו שמגיע אלינו הוא של סוללות ה-64 קוט"ש (בחו"ל יש גם גרסה מצומצמת יותר), הטווח המוצהר עומד על 455 ק"מ. אצלנו בשתי מדידות נפרדות הוא רשם נתוני עולם אמיתי שנעו בין 371 ק"מ בנהיגה ערלת לב כולל קטעים דינאמיים. במדידה חוזרת, הפעם במצב נהיגה מתון ויומיומי הנתון היה 403 ק"מ, משמע שכך או כך, גם בלי לנסות בכלל הוא צולח את רף 350 הק"מ שהופכים חשמלית לתחליף מתקבל על הדעת. עם קצת יותר משמעת לרגל ימין אפשר כבר לייצר פה טווח מעולה בכל קנה מידה לרכב חשמלי שאינו ייעודי.
הוא יידע להיטען משקע ביתי רגיל או של 11.5 קילוואט (כ-9 ו-7 שעות לטעינה מלאה בהתאמה) וכם להיטען מעמדה מהירה של 100 קילוואט ולהגיע מ-20 ל-80 אחוזים בכ-40 דקות, זה פחות או יותר גם מה שנמדד בנסיעת המבחן.
סיכום
אז נירו EV מקבל ציונים טובים מאוד בסעיפי השימושיות, המרווח, נוחות הנסיעה, האבזור, הבטיחות, הביצועים, ההתנהגות וניצולת האנרגיה המעולה שלו. למעשה, לצד וולוו XC40 החשמלי מדובר באחת ההסבות החשמליות הטובות יותר שיצא לי לנהוג בהן ולחשוב שהוא כבר לא צעיר בכלל ושפגשנו בו כבר ב-2019. ועדיין, קשה מאוד להמליץ לקנות אותו. לא בגלל המכונית שהוא כמו שבמחיר של 180 אלף שקלים הוא פשוט לא עסקה אטרקטיבית מספיק.
כאשר בחוץ מסתובבים כלי שאולי מלוטש קצת פחות ממנו כמו aiways U5 אבל שאוכל אותו בלי מלח בסעיפי המרווח והשימושיות ובפחות כסף, או דגמים חשמליים נחותים ממנו מבחינת ביצועים וטווח, אבל זולים משמעותית כמו קונה EV וסיטרואן C4e מצד שני בקצת יותר כסף אפשר כבר להיכנס לעולמות האיוניק 5 האולטרה מודרני ולגרד את סף הכניסה לטסלה - איזה ערך מוסף יש לו להציע? גם בקיה יודעים את זה והמכונית החשמלית ה"נכונה" שלהם היא בכלל ה-EV6 שבדרך לכאן.
הוא לא טוב יותר ברמה של 30 אלף השקלים שמפרידים בינו לבין גרסת הפלאג אין, שבפער המחיר בין השתיים אתם תתדלקו אותה ותטפלו בה שנים רבות עד שתקזזו את הפער וללא שמץ חשש לבעיית טווח.
בקיצור - אחלה רכב - לא במחיר הזה.
על הצד הטכני: קיה נירו EV
מנוע, הנעה: חשמלי, קדמית
מנוע: חשמלי, 150KW
הספק/סל"ד (כ"ס): 3,800/204
מומנט/סל"ד (קג"מ): 40.3
תיבת הילוכים: אוטומטית, הילוך יחיד
מידות:
אורך (ס"מ): 438
רוחב (ס"מ): 181
גובה (ס"מ): 156
בסיס גלגלים (ס"מ): 270
תא מטען (ליטרים): 451
ביצועים:
תאוצה 0-100: 7.8 שניות
מהירות מירבית: 167 קמ"ש
צריכה משולבת (מבחן): 6 ק"מ לקוט"ש
מתחרות:
Aiways U5
מחיר:
180 אלף שקלים