הרבה עבר על לקסוס מאז שנולדה כחטיבת היוקרה של טויוטה בשנת 1989. היא התפתחה, הרחיבה את קו המוצרים שלה, לפעמים הייתה שמרנית מדי כמו ההתעקשות לייצר גרסאות מאובזרות בטירוף לדגמי טויוטה (כמו ה-ES, GX ו-LX שהם קאמרי, לנד קרוזר ולנד קרוזר 200 כפי שכונו בישראל), ופעמים אחרות העזה וניצחה כמו ה-RX ההיברידי, ולפעמים ממש הגזימו עם הסאקה וההיביקי באיזה לילה ויצאו להם IS-F, RC-F וכמובן ה-LFA החד פעמית והמופרעת.
אבל תמיד, תמיד הייתה שם ברקע מי שאיתה הם הציגו את כל המותג הזה - ה-LS. כמה סנטו בה כשהיא יצאה, איזו עין עקומה הם נתנו לה. קראו לה "S קלאס למי שלא יכול לקנות S קלאס" אבל צוחק מי שצוחק אחרון. הלקוחות האמריקנים גילו שהם יכולים לקבל לא פחות בהרבה פחות ולמרות שלמעוזים האירופים היא התקשתה לחדור, המתחרים למדו שיעור או שניים בצניעות.
ולמה כל ההקדמה הזו? כי כאשר מגיעים ל-LS צריך להבין משהו, המכונית הזו היא לא עוד איזו נישה בהיצע הדגמים - המכונית הזו היא באופן הפילוסופי - המהות של לקסוס, ה-DNA של היצרנית הזו מאז שנולדה ועד היום. ועל כן נטל ההוכחה לא פשוט.
אבולוציונית
אז הדור הראשון שלה הוצג ב-1989, אבל זה הנוכחי, החמישי איתנו מ-2019 ובסוף השנה שעברה התרעננה בעיצוב החיצוני שלה. מציגה את הגריל המופרז שעושה צמרמורות עונג למורי גיאומטריה, אבל מצד שני חוזרת ליחידות תאורה מתונות יותר בהופעתן. יפה או לא, כרגיל - עניין של טעם, אבל אפקט הגעה יש לה גם יש. כאשר 524 הס"מ שלה מפגוש לפגוש מתגלגלים פנימה קשה לפספס אותה, מה שכן, המבטים מסביב הם לא אלו של העיניים המצומצמות הבוחנות לב, כליות ועו"ש שתוקעים למי שיעשה את זה עם S קלאס, A8 או ב.מ.וו סדרה 7, גם לא עם יגואר XJ.
תא הנוסעים שלה הוא התנגשות הטיטאנים של פסגות ביצוע עילאי מצד אחד, עם כל מיני מוזרויות שבאמת לא לעניין כבר מצד שני. קחו למשל את הפאנל של כיוון המושב, צילמתי את התמונה הזו ממש בגדול כדי שתבינו משהו - זה המקום שכנראה הבעלים שלה יגעו בו הכי פחות, אבל נגיד ככה - יש יצרניות פרימיום שבתא הנוסעים שלהם יש חומרים פחות טובים מאלו של החתיכה הזו. העור מתוח, התפר ישר פלס, פקדי המתכת קרירים, גדולים, ומסותתים באופן של ירידה פסיכית לפרטים. את דיפון הגג וקורות A אפשר למשש כל היום, אפילו התא הקטנצ'יק של הכסף הקטן עם קטיפה בפנים כדי שלא יקרקשו כל המטבעות ביטקוין. וזה ממשיך לדברים קטנים ומטריפים כמו דוושת המצערת ה"הפוכה" - כאן היא יוצאת מהרצפה ולא תלויה מלמעלה, זה נשמע לכם שולי - אבל ארגונומית זה המבנה הכי נכון לדוושה (ולא סתם משאיות, אוטובוסים וגם מכוניות מירוץ אמיתיות עושות שימוש בסידור הזה - בכולן ארגונומיה, דיוק ונוחות שימוש הם לא מותרות), מראות האיפור הקטנות הקבועות בתקרת המושבים האחוריים למען תיטיב הגברת את המסקרה בדרך לאופרה (או האדון, מה שבא לכם, אני לא שופט).
אני באמת מתנצל, אבל אדלג על כל רשימת האבזור המטורפת שיש פה, על מערכת השמע שבאמת תייתר את הנסיעה ההיא לאופרה, על העיסוי במושבים, על פאנל השליטה במסעד המושבים האחוריים המאפשר הטייה שלהם לרמת מחלקה ראשונה והרשימה ממשיכה וממשיכה. יש פה כל כך הרבה עור ועץ שממש בא לי לתלות תמונה של קמין על הדשבורד ולשבת במושב האחורי בחלוק סאטן תוך כדי ערסול כוס ברנדי. וזה שבלוח הבקרה במושב האחורי יש פונקציה שנקראת מנורה/אהיל - לא ממש עוזרת למתן את אווירת חדר ההסבה המפואר הזה. ותשמעו, המושב האחורי - זה לגמרי המקום לשבת בו במכוניות האלו.
ואכן, לצד הפסגות האלו יש גם עמקים. קחו למשל את משטח המגע המרתיח לשימוש, שגם אחרי שבלקסוס עברו לאפשר שימוש במגע במסך המולטימדיה מתעקש להישאר פה רק כדי להרגיז כנראה. אני מדבר על גרפיקה בלוח המחוונים ובמולטימדיה שממש לא משדרת "מכונית דגל ב-2021" ובאמת יותר בעולמות הטויוטה. ואותו הדבר לגבי תצוגת לוח המחוונים, שעל אף היותה דיגיטלית במרכזה, והגרפיקה הססגונית עם הנעת המכונית - פייט אמיתי לאלו של הגרמניות או של היריבה החדשה - ג'נסיס - אין פה.
וזה גם העניין הכללי לגבי הנראות והתדר שבו משדר תא הנוסעים הזה, הוא פשוט לא מייצר את האפקט הזה של פליטת אוויר בצירוף "פששש" שיוצא לכם כשמתיישבים ב-S קלאס. לגבי צבירי הכפתורים בסביבת הנהג, לאהוב את זה או לסלוד מזה בעיקר נגזר מהאסכולה אליה אתם שייכים. ברמת התפעול האובייקטיבית, הם דווקא עושים מה שצריך וברורים מאוד בתפעול שלהם. תא המטען, מתקצר משמעותית בשל הסוללות בגב המושבים ומציע 430 ליטרים, שזה בסדר, אבל הרבה פחות ממה שהייתם מצפים ממכונית בגודל הזה.
נוע תנוח
סוללות? כן, סוללות, את ה-LS אתם יכולים לקבל עכשיו רק בגרסת ה-500h, וזה אומר שילוב של מנוע ה-V6 בנפח 3.5 ליטרים עם מנוע חשמלי שעושים יחד 359 כ"ס. נתון מומנט משולב אין, אבל במפרט הטכני מצויין בנפרד זה של מנוע הבנזין - 35.7 וזה של מנוע החשמל - 30.6 זה לא אומר שהנתון הוא שילוב של השניים אבל גם בלי מספר, מהרגע שמתחילים להתגלגל איתה ובכל מצב הנתון המשולב הוא - הרבה.
המכונית הזו זזה בדיוק כמו שהייתם רוצים ומצפים מספינת דגל ומכונית פאר לזוז. היא מתנתקת מהמקום בדחף אגבי, מזיזה את 2.3 הטונות שלה בקלילות כאשר שני המנועים דוחפים קדימה וקצת פחות בקלילות אם מנסים ללכת על האתגר האולטימטיבי - לנהוג אותה כמה שיותר זמן במצב חשמלי טהור. מצד שני, תדרכו בכוח על הדוושה והיא תזנק בקטע המפתיע הזה של חתול שמן לאללה שפתאום מביא דילוג למדף הספרים.
חלק מהיכולת הזו לעבור משיוט נינוח לדחף האנרגטי מגיע גם מתיבת ההילוכים המאוד מאוד ייחודית שלה, שבה יש ארבעה ועשרה הילוכים. כן, קראתם נכון, ארבעה ועשרה הילוכים. ולא, אני לא חוטף שבץ מוחי. בגדול - התיבה הזו היא היברידת גם כן, בזה שהיא מבקשת לשלב בין תיבה פלנטרית לתיבה רציפה. כך שיש לה ארבעה יחסי העברה של הילוכים אמיתיים וכל אחד מהם מתנהג כמו גיר רציף שגם הוא מחולק למעין "יחסי העברה" בתוך ההילוך. ולמרות שהייתי סקפטי, בשורה התחתונה כאשר נוהגים במכונית והיא משחקת לך בראש ואתה ממש לא יכול להחליט אם זה חלק כמו תיבה רציפה או טבעי כמו תיבה פלנטרית - זה שיחוק.
הדוגמה של החתול השמן רלוונטית גם לאיך שהיא נוסעת בעיקולים. אתה לא מצפה מספינה כזו לזוז ככה, ואולי זה זה שלא ממש ציפיתי ממנה, אבל לגלות שהיא מסוגלת לייצר קצב מהיר, בטוח ורגוע גם בכביש מפותל היה בבחינת הפתעה חיובית מאוד. זו לא נהיגה שמורחת לך חיוך על הפרצוף, אבל הפתעה דווקא כן. כי זה לא ממש משהו שהיא אמורה לעשות.
מה היא כן אמורה לעשות? להיות נוחה, נוחה מאוד. ואת זה היא בהחלט עושה היטב. בולמי האוויר שלה מערסלים אותה באופן שמשאיר בחוץ את, ובכן, מה שקורה בחוץ. אבל גם להם יש גבול והוא עובר בחישוקי ה-20 אינץ' שלה שהם נקודת התורפה בחוסר היכולת לשכך שברים חדים ולבלוע רעשי אספלט מגורען מדי. את שאר האלמנטים שמרכיבים נוחות מבידוד הרעשים ועד הנוחות בה הגוף שוקע בתוך ריפודי העור שלה ושלל פתחי המיזוג משיבים נפש - היא עושה מעולה, לא פחות.
לידיעת סופרי האפונים ולמען הפרוטוקול - צריכת הדלק בסיום המבחן עמדה על 11.2 ק"מ לליטר. מה שכן, זה אומר שגם עם הנהיגה בתנאי מבחן, עם מיכל דלק של 82 ליטרים אנחנו מסתכלים על טווח שנושק ל-1,000 ק"מ.
נאמנה למקור
בתחילת הכתבה ציינתי כל מיני אקספרימנטים שעשתה לקסוס עם הדגמים שלה לאורך השנים. העובדה שהיא נשענת על לקוחות שמתאפיינים בנאמנות מאוד גבוהה, וזה שהיא הרבה פחות "מחוייבת" לפרדיגמות הנהוגות בעולם היוקרה שחררה אותה להתנסות מדי פעם בכל מיני יצירות מוזרות - בהחלט יצרה מותג שההיצע שלו לא ממש שגרתי בשוק היוקרה.
אבל ציינתי גם את העובדה שבמקרה של ה-LS היא הייתה ועדיין העוגן המרכזי של היצרנית הזו. 32 שנים אחרי שהיא נולדה, כאשר שופטים אותה בפריזמה של שימור ה-DNA של לקסוס היא רושמת הצלחה והתקדמות בכל הסעיפים הרלוונטיים. היא מרשימה, מרווחת, נוחה, מאובזרת להפליא, משדכת ביצועים מצוינים לצד חיסכון בדלק ואת כל זה אורזת לאיזו חבילה שמשדרת סולידיות לצד רושם.
אין לה, וצריך לומר את זה בישירות וכנות, את האפקט המרשים של המתחרות הגרמניות שלה. שצריך לומר יקרות ממנה אפילו בגרסאות הבסיס שלהן, מי יותר ומי פחות (835 אלף שקלים לב.מ.וו ואודי ומיליון שקלים במרצדס), הסולידיות שלה לפחות במובן הזה בעוכריה. אבל למי שמחפש אבזור, נוחות, איכות ותמורה למחיר בעולמות האלו, זו עדיין 1989 והיא עדיין עושה את מה שהיא עשתה אז היום. כמה זמן היא תוכל למשוך עם זה? שאלה טובה.
על הצד הטכני: לקסוס LS500h
מנוע, הנעה: בנזין, היברידי, V6, אחורית
נפח (סמ"ק): 3,456
הספק משולב (כ"ס): 359
תיבת הילוכים: אוטומטית-רציפה, 10 הילוכים
מידות:
אורך (ס"מ): 524
רוחב (ס"מ): 190
גובה (ס"מ): 145
בסיס גלגלים (ס"מ): 313
תא מטען (ליטרים): 430
ביצועים:
תאוצה 0-100: 5.4 שניות
מהירות מירבית: 250 קמ"ש
צריכת דלק (מבחן): 11.2 ק"מ לליטר
מתחרות:
מרצדס S קלאס, אודי A8, ב.מ.וו סדרה 7
מחיר:
820 אלף שקלים (מבחן), 800 אלף שקלים (בסיס)