מבחן ראשון: פולקסווגן ארטאון (2.0 דיזל, 150 כ"ס)

המכונית הכסופה החליקה לתוך מגרש החנייה ועל קימורי המתכת שלה פיזזו בתערובת תאורת הפנסים הכתומה, אורות הניאון הלבנים של תחנת הדלק והצהוב של שלט רשת המזללות שסמלה הוא אות שמזכירה W רק הפוך. שני מתדלקים, לקוח שיצא מחנות הנוחות וקבוצת החייליים שעסקה בחיסול המבורגר במה שנראה כמו רגע השיא של היום שלהם - כולם עצרו והביטו בה, אחד מהם ולא הראשון ביומיים האלו גם הלך עוד כמה צעדים כדי להבין על מה בדיוק הוא מסתכל.

כי זה דבר אחד לראות מכונית כסופה עם סמל של פולקסווגן, זה משהו אחר לגמרי לראות אותה ארוזה במרכב כזה, לפחות בישראל אליה המכונית הזו - הארטאון לא הגיעה עד כה בערוץ הייבוא הרשמי.

קודם כל מי זו ארטאון ולמה זה טוב. אחת לכמה זמן, בפולקסווגן רוצים להראות מי זה מי, ומשגרים לעולם מכונית שתזכיר שהיא לא רק אמא של פולו, גולף, ג'טה, פאסאט, טיגואן וכו' אלא גם כזו שיודעת לייצר מכוניות נוסעים שעושות חשק לסובב אחריהן את הראש. היא עשתה את זה עם שירוקו, פאסאט CC, הפייטון והטוארגים. למעט האחרון - אף אחת מהן לא הייתה שוס כלכלי, אבל הן עשו את מה שהן נועדו לעשות.

עכשיו זה תורה של הארטאון. שלמרות מידות ממש זהות על הס"מ או לפחות קרובות מאוד למשפחתיות גדולות אחרות כמו סקודה סופרב (אחותה לפלטפורמה), מאזדה 6, יונדאי סונטה ואחרות מצליחה בתרגיל מתוחכם מאוד בעיצוב להיראות גדולה יותר. אבל לא מול המכוניות האלו מכוונת פולקסווגן, אלא מול דגמים כמו אודי A5 ספורטבק וב.מ.וו 4 גראן קופה. בסוף גם נדבר על היומרה הזו.

למרות אותו עיצוב שגורם לה להיראות נמוכה יותר ממה שהיא באמת, והמראה חובק הכביש שלה היא לא דורשת התכופפות באופן שמקשה על כניסה אליה. משיכה קלה בדלתות חסרות המסגרת וסביבת הנהג של הארטאון נפרשת מול הנהג, כמו בעיצוב החיצוני, גם פה משחק של קווים אופקיים מייצר אשליה של תא רחב ואוורירי ממה שמספרים המספרים ובמראה הנקי שלו בשילוב הפאנלים דמויי המתכת יש אפילו רמז (ולא מקרי) לתאי הנוסעים של אודי. תנוחת הישיבה לעומת זאת מאוד "בתוך" המכונית, אני אוהב, יש כאלו שפחות חיבבו. איכות החומרים גבוהה, גבוהה מאוד אפילו, על הפלסטיק השחור פסנתר אפשר לוותר, זה רק מתלכלך מהר. הנדסת האנוש טובה, אפילו טובה מאוד. הארטאון נמצאת על קו התפר בין תאי הנוסעים הקודמים לבין החדשים של פולקסווגן, זה אומר שתודה לאל שמרו פה את כפתורי מערכת השמע בפורמט הפיזי. אבל את מערכת המיזוג העבירו לפיקוד במגע, לא כוס השנאפס שלי.

המושבים בשילוב עור ואלקנטרה אוחזים היטב ונוחים אבל מציגים מין שילוב לא ברור של כיוון מרחק ידני אבל כיוון משענת ותמיכת גב תחתון חשמלית ומצב עיסוי. כלל, קשה יהיה להתייחס לאבזור במכונית המבחן הספציפית מכיוון שאופי הייבוא המקביל מכתיב הגעה של מכוניות במפרטים שמשתנים מעת לעת בהתאם למלאי ולזמינות שלו. אבל מה שכן יש פה זה חימום למושבים, קישוריות אנדרואיד ואפל, לוח מחוונים דיגיטלי, בקרת אקלים מפוצלת ועוד. מה אין פה ומתמיהה ברמת המחיר שלה? חשמל מלא למושבים, מסך גדול מ-8 אינץ' ועם הגרפיקה החדשה יותר, טעינה אלחוטית לנייד.

בתחום מערכות הבטיחות הרשימה יפה, אם כי לא מלאה. תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, בלימה אוטומטית, זיהוי הולכי רגל ודו גלגלי, בלימה אוטומטית בנסיעה לאחור, חיישני ומצלמת רוורס (האחרונה לא ממש תואמת את האיכות המצופה במחיר כזה) ו-7 כריות אוויר. מה חסר? זיהוי תמרורי מהירות והתרעת רכב ב"שטח מת".

דילוג למושב האחורי שולח אותי לבדוק את בסיס הגלגלים שוב, כן, יש לה 284 ס"מ, אבל המרווח פה הוא מיניסטראלי למהדרין ולכל הכיוונים מליגה אחרת לגמרי. כן, גם יותר מאחותה לפלטפורמה ואמת המידה בתחום הזה של המשפחתיות הגדולות הסופרב, כאן הוא מעולמות מכוניות הסאלון וגם כאשר המושב הקדמי מוסט למיקום האחורי ביותר יש עדיין מקום למבוגר לשבת ברווחה. איכות החומרים אינה נופלת מזו שמלפנים וניכר שהייתה מחשבה על כך שהמושב הזה עשוי לאכלס את האיש החשוב יותר במכונית או שני אנשים חשובים, אל תנסו להכניס פה שלושה. שתי הנקודות לשיפור הן שלאור המושב המושקע, ציפיתי לראות בקרת אקלים נפרדת ולא רק פתחי מיזוג וגם יותר משקע 12V בודד לטעינה.

פתיחת דלת תא המטען (החשמלית) מפתיעה בשנייה הראשונה כשקולטים שזו למעשה דלת חמישית שנפתחת יחד עם השמשה האחורית ויוצרת מפתח הטענה אדיר. היא מפתיעה בשנייה השנייה כאשר מבינים שזה לא תא מטען, זו יחידת אחסון ענקית בנפח 563 ליטרים. עם שלל אמצעי עיגון וקשירה נדרשים, הם נדרשים כי אם משהו יעוף לכם עמוק פנימה, זה די רחוק להגיע אליו. אגב, מתחת לכל זה? יש עוד גלגל חלופי בגודל מלא.

גזפרו מייבאת את הארטאון בארבע וורסיות, הבכירה עם מנוע בנזין 2.0 ליטרים 280 כ"ס והנעה כפולה והשאר עם מנוע דיזל 2.0 ליטרים בשתי רמות הספק, 150 או 200 כ"ס, כאשר את האחרון אפשר לקבל גם בהנעה כפולה. מה לעשות, שדיזל באירופה, אעפס, אטרקטיבי היום כמו למצוא סטוץ ב"לינקדאין". למעט גרסת הבנזין כולן ברמת הגימור R ליין בעלת המאפיינים הספורטיביים.

אצלנו יש את גרסת הבסיס - דיזל 150 סוסים, עכשיו, אני יודע מה עובר לכם בראש, "רק 150 כ"ס?" אבל כאן צריך להכניס עוד שני משתנים - הסוסים האלו מגיעים ב-3,500 סל"ד שזה 1,500 סל"ד נמוך יותר מאשר במנועי בנזין המקבילים לו בהספק. המשתנה השני הוא המומנט - מה שקובע תכל'ס את אופי העברת הכוח וכאן יש 36.7 שהם כ-10 קג"מ יותר ממה שיש במנועי בנזין מקבילים והם מגיעים ב-1,600 סל"ד (פחות או יותר מקביל למנוע בנזין).

המשמעות בפועל היא שמבחינת זמינות כוח ותחושות בנהיגה השוטפת, אין שום רגע שבו חסר כוח או מומנט בכל תנאי נהיגה סבירים ומעבר להם, כולל כבישים הרריים ועליות ארוכות. אמנם, אין פה תאוצות מסחררות באופן יוצא דופן, בשביל זה צריך לשם יותר, אבל זה לא הכיוון בגרסה הזו ואני אגיע לזה מיד. עם הררי המומנט וזמינות הכוח, תיבת ההילוכים כפולת המצמד שלה על שבעת הילוכיה לא עובדת יותר מדי קשה.

כי הארטאון בגרסה הזו היא בעיקר קרוזרית מרחקים ארוכים ברמה של מכוניות סאלון. בבידוד רעשים מעולה, נוחות הנסיעה, המושבים המעולים, אפילו ההגה הגדול שמביא את המרפק לנוח בול על משענת היד - היא זוללת לתאבון כבישים מהירים, האהובים עליה הם האיכותיים והסלולים היטב. היא פחות נלהבת מכביש צדדי ומפותל, שכן על אף יכולת לנוע מהר בין הפניות, השלדה וההגה לא חוברים למכונית שפונה בצורה מעוררת חשק. בשינויי כיוון מהירים ופניות חדות התחושה מאחורי ההגה בעל המהלך הלא לניארי היא של מכונית גדולה בהרבה ממידותיה. צמיגי הקונטיננטל הירוקים (EcoContact 6) לא מסייעים פה לאיזו לפיתת אספלט מעולה.

היא גם לא אוהבת כבישים סוג ב', שם הנוחות הפנטסטית מהכביש המהיר כבר פחות מרשימה. גם במהירות איטית יותר מדי שיבושים נכנסים ולא נבלמים על ידי בולמי הזעזועים. זה המקום לציין שאלמלא חישוקי ה-18 אינץ' בחתך הגבולי של 45 המצב היה גרוע יותר (לא יאומן ש-18 אינץ' נחשב לגודל "רגוע").

ועוד נקודה שהופכת אותה מבחינתי להמלצה אוטומטית לטוחני המרחקים - לא משנה איזו התעללות עברה המכונית הזו, צריכת הדלק נותרה בסופו של המבחן שרירה ויציבה על 17.2 ק"מ לליטר, קצת מאמץ והיא תעפיל גם ל-20 ק"מ לליטר. על מיכל של 66 ליטרים זה אומר 1,100 ק"מ למיכל בקלות. מצאתם תחנה שמוכרת סולר בזול? אתם מסודרים.

אז למדלגים לסיכום, פולקסווגן ארטאון בכמה משפטים: מכונית מרשימה מאוד, למראה ולתחושה. מרווחת בצורה יוצאת מן הכלל ומאובזרת בצורה סבירה למחירה, אם כי אפשר היה לצפות ליותר. לאלו שלא מחפשים להקיז גומי בסיבובים וזקוקים לבת לוויה נוחה לכיסוי מרחקים שהיא גם חסכונית להפליא - מנוע הדיזל גם בגרסת 150 הסוסים הוא די והותר.

עכשיו, המחיר. הארטאון הנבחנת היא גרסת ה-R ליין ומחירה 299 אלף שקלים, וזה יקר, מאוד. גם לגרסת הכניסה שמחירה 249 אלף שקלים (על אחיותיה תוכלו לקרוא כאן), זה לא תג מחיר זול וזה אומר שאפילו גרסת הבסיס שלה כבר נושקת למחירי הגרסאות הבכירות, החזקות והמאובזרות של סקודה סופרב והמשפחתיות הגדולות האחרות ושם אני יכול לראות אותה נכנסת לבעיה. אגב, אם הראש גולש לעולמות השברולט אימפלה או ניסאן מקסימה, עצרו אותו - זו לא אותה קבוצת גודל, והן ממש לא בקבוצת הגימור וההקפדה שלה.

מצד שני, עם איכויותיה ויכולותיה וגם צריך לומר הייחוד שבה - היא עשויה לקרוץ לסוג אחר של לקוחות אלו שמקבלים כאן מכונית חזקה לא פחות, גדולה ומאובזרת יותר מגרסאות בסיס של מכוניות ממותגי יוקרה במחיר נמוך יותר ואולי גם לא רוצים להיראות במכונית עם סמל של מותג יוקרה בחזיתה.

אבל בין הקבוצה הראשונה, לבין השנייה היא עלולה למצוא את עצמה בעצם איפה שהיא נמצאת בעולם - מוצר מצוין, אבל עם פחות מדי לקוחות אליהם היא רלוונטית.

מנוע, הנעה: טורבו-דיזל, קדמית
נפח (סמ"ק): 1,968
הספק/סל"ד (כ"ס): 3,500/150
מומנט/סל"ד (קג"מ): 1,600/36.7
תיבת הילוכים: כפולת מצמד, 7 הילוכים

מידות:
אורך (ס"מ): 486
רוחב (ס"מ): 187
גובה (ס"מ): 145
בסיס גלגלים (ס"מ): 284
תא מטען (ליטרים): 563

ביצועים:
תאוצה 0-100: 9.5 שניות
מהירות מירבית: 220 קמ"ש

מתחרות (לא ישירות):
אופל אינסיגניה, סקודה סופרב, מאזדה 6


מחיר:
249,000 שקלים (בסיס), 299,000 שקלים (מבחן)