מחיר (בסיס/מבחן): 124/115 אלף שקל
מתחרות: קיה פיקנטו, דונגפנג בוקס
אהבנו: עיצוב, אבזור, איכות, ביצועים, ותחושה של רכב "גדול"
לא אהבנו: טווח, 4 מושבים, מחיר, אבזור בטיחות
ציון: 8.5/10
יותר משנתיים אחרי שהושקה בסין ומכרה בה יותר מ-930 אלף יחידות, מושקת BYD סיגאל (שחף) באירופה ובישראל, תחת השם דולפין סרף. שם שמאזכר את שמה של המשפחתית הקומפקטית של היצרן, אולי כדי לשדר שמדובר ברכב קטן-גדול. הסינים העדיפו את השם דולפין מיני, אבל כאן נעמדה ב.מ.וו על הרגליים האחוריות (ועל עורכי הדין שלה) ואמרה "עד כאן, באירופה מיני זה שלנו". קצת אירוני כשהמיני חשמלית עצמה מיוצרת כיום בסין וב.מ.וו ביטלה תכנית לייצר אותה גם בבריטניה. אז ביבשת הישנה ואצלנו היא הפכה לדולפין הגולש.
ההצלחה בסין עשתה ל-BYD תיאבון. החברה שייצרה 4.3 מיליון מכוניות ב-2024, כמחציתן חשמליות, הפכה למותג הרכב השלישי הכי נמכר בעולם אחרי טיוטה ופולקסווגן ותהפוך את הדולפין סרף למכונית העולמית שלה. היא תיוצר חוץ מבסין גם במפעל האירופי החדש בהונגריה שיתחיל לפעול השנה, בברזיל, ועוד. BYD מזהה את הביקוש הפוטנציאלי ומאמינה שיש לה יתרון.
והיא לא לבד: שוק החשמליות חווה האטה לאחר צמצום ההטבות הממשלתיות ברחבי העולם, בגלל מחסור בדגמים זולים. רנו השיקה לשוק שמעל לדולפין סרף את ה-4 וה-5 החשמליות, סיטרואן ופיאט את ה-C3 והפנדה החשמליות, ובדרך נמצאות מתחרות ישירות בגודל ובמיצוב, כמו רנו טווינגו הבאה ופולקסווגן ID.1.
אצלנו כבר נמכרות דונגפנג בוקס וליפמוטור T03 החשמליות, אבל בניגוד לקרוסאוברים, השוק הזה עדיין מגלה העדיפה ברורה לדגמי בנזין. האם הדולפין סרף תוכל לשנות את זה?
עיצוב: בדרך מסין לאירופה קרה למיני הזאת משהו לא שגרתי: היא התארכה ב-21 ס"מ, שהעמידו את אורכה על 3.99 מטר ארוכים עבור מכונית מיני, וקיבלה פגושים חדשים. BYD כבר עשתה מהלך דומה עם הדולפין, שהגרסה האירופית שלה ארוכה ב-10 ס"מ מהסינית. אז חשבנו שזה ניסיון למצב את החשמלית החדשה יותר כמשפחתית קומפקטית בגודל של גולף, כעת מודים הסינים שמדובר ב"התאמת הרכב למבחן הריסוק האירופי". מה הם גילו על הדגם המקורי שאילץ כזאת מתיחה? בכל מקרה, ציון במבחן הריסוק האירופי עדיין אין, אבל בהחלט מסקרן. מאז החמרת מתכונת המבחן לפני שלוש שנים, דגמי מיני לא מצליחים לקבל בו יותר מ-3 כוכבים. מעניין אם זו תצליח יותר.
כך או כך, זה לא עיבוי הפגושים המכוער בסגנון האמריקניות של שנות ה-70. הדולפין נותרה נאה, בולטת מאוד בזכות גובהה, קטנה אבל נוכחת, כאשר הפגוש האירופי ממש יוצר לה פרצוף אנושי. העיצוב נקי יחסית, מלבד הספוילר מאחור. זו מכונית שתזדחל רוב הזמן בין רמזורים ופקקים. היא לא צריכה להיראות כמו מהיר ועצבני לגיל הצעיר.
סביבת נהג: BYD לקחה את מה שכבר הכרנו מאטו 3 ופשוט כיווצה ושיפרה קצת. יש לוח מחוונים דיגיטלי אמיתי בגודל, 7 אינץ', ומסך מולטימדיה 10.1 אינץ', מסתובב על צירו, הסמל המסחרי של היצרן, שספק אם אי פעם תשמשו בו מעבר לאולם התצוגה. הנדסת האנוש טובה יחסית, יש לא מעט מתגים פיזיים והגרפיקה של המסכים ברורה ובעברית, אבל כדי לשלוט בבקרת האקלים יש כפתור קיצור למסך הרלוונטי, לא כפתורים לקביעת דרגות הקור והחום. טוב בסולם סיניות, אבל לא מספיק טוב.
הישיבה גבוהה, וקל להתמקם הודות לכוונון חשמלי של צמד המושבים הקדמיים.
מאחור החלונות קצת קטנים ומחשיכים, אבל יש מספיק מקום למבוגרים. מה שחסר הוא מושב שלישי, שיש למשל לדונגפנג בוקס ולקיה פיקנטו. נכון שזה לא היה הופך אותה למשפחתית או מעניק מקום להסיע 3 מבוגרים, אבל מושב נוסף שימושי בהסעות ילדים, לקחת עוד חבר מהחוג או מבית ספר. עם מחירי המכוניות הגבוהים בארץ, והילודה הגבוהה יותר מאשר בסין או באירופה, זה חסרון.
תא המטען לעומת זאת גדול יחסית למכוניות מיני, עם נפח של 308 ליטר. זה 53 ליטר יותר מפיקנטו, ויותר משל טויוטה יאריס. גלגל רזרבי אין.
אבזור: הבוסט הבסיסית (115 אלף שקל) מגיעה עם מסך מולטימדיה ותפעול 10.1 אינץ' מסתובב על צירו, לוח מחוונים דיגיטלי 7 אינץ', מושבי נהג ונוסע בכוונון חשמלי, ריפודי עור מלאכותי, אנדרואיד אוטו ואפל קארפליי, שני שקעי USB-c מפתח חכם ואפליקציה לתפעול מרחוק. יש אפשרות לטעון מכשירי חשמל חיצוניים מסוללת הרכב בקצב של 3.3 קילוואט. צבע מטאלי מוצע ללא תשלום. אפשר לפתוח את הרכב מהאפליקציה ומכרטיס NFC, כולל משעוני ספורט תומכים.
הקומפורט (124 אלף שקל) מוסיפה טעינה אלחוטית לנייד, מצלמת 360 מעלות, פנסי לד מלפנים וחלונות אחוריים כהים.
בטיחות: הדגם טרם נבחן כאמור במבחן הריסוק האירופי. המפרט כולל בלימת חירום אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, שמירת נתיב ומניעת סטייה, בקרת עייפות וריכוז לנהג. בולטת בחסרונה התרעה על רכב בשטח מת במראות.
מנוע וביצועים: יש בחירה בין שתי יחידות כוח, אחת עם 88 כ"ס ו-17.5 קג"מ ברמת האבזור הבסיסית, ונוספת עם 156 כ"ס ו-22 קג"מ, נאים מאוד למיני בדגם המאובזר, שבו נהגנו.
והביצועים זריזים מאוד, כמו שהייתם מצפים מחשמלית. זה לא 6 שניות מ-0 ל-100 ומכה בגב כמו בטסלה, אבל תגובת הדוושה מצוינת, ואפשר לזרז אותה בבחירה במצב ספורט (יש גם חסכוני ורגיל). הדולפין סרף מאיצה בזריזות ברמזור ובתנועה, מכונית קטנה שלא מתנצלת או מתפשרת בביצועים.
טווח וטעינה: באירופה מוצעת גם גרסה בסיסית מוזלת עם סוללת 30 קוט"ש וטווח רשמי של 220 ק"מ, אלינו מגיעה הגדולה יותר עם 43.2 קוט"ש, וטווח של 310 ק"מ עם המנוע החזק ו-322 ק"מ עם החלש יותר. נהיגה המבחן התבצעה ברחובות רומא, עם מעט כבישים פרבריים, תנאים שמאתגרים פחות את הסוללה, ואכן נרשמה צריכה שהייתה מאפשרת טווח של 300 ק"מ. עם תוספת נהיגה בין עירונית, הנתון יהיה נמוך יותר וייבחן בארץ. חבל ש-BYD ממשיכה עם מחשב דרך שבעיקר מסתיר נתונים, ומספק נתוני צריכה רק ל-50 ק"מ האחרונים, או מהרגע שבו עלה הרכב על הכביש.
בשנים האחרונות הציפייה של ישראלים מחשמלית היא לטווח של 400 ק"מ ומעלה, שכולנו ממש חייבים לנסיעה השבועית לאילת. הדולפין סרף, ועוד חשמליות זולות שבדרך, מאתגרות את המוסכמה הזאת. כמה פעמים נהגתם במכונית מיני מאות קילומטרים בנסיעה אחת? כשבישראל כבר יש מאות עמדות טעינה מהירות, באמת חייבים להשקיע בחשמלית יקרה כדי לקבל טווחים כאלה?
בניגוד לדונגפנג בוקס ולליפמוטור T03 החד פאזיות, הדולפין סרף מגיעה עם מערכת תלת פאזית, שמאפשרת טעינה ביתית ב-11 קילוואט אמיתיים, או מהירה ב-85 ק"א, שמשמעותם כחצי שעת טעינה מ-10% ל-80%. חבל שאין אפשרות לנהיגה בדוושה אחת, יש שני מצבי טעינה רנגטיבית, שגם החזק בהם לא ממש מאט את הרכב.
התנהגות ונוחות: הבחירה להשקה ברומא הייתה לא רק אצבע בעין של האיטלקים ושל פיאט, המזוהים יותר מכל עם מכוניות מיני. היא אפשרה גם לבחון את המיני הסינית בקטע כביש עתיקים יותר ורצופים אבנים משתלבות. הדולפין סרף עברה את המבחן היטב, עם פעולת מתלים מוצלחת ושקטה יחסית.
בדיקה מלאה של התנהגות הכביש לא התאפשרה, אבל במעט שכן, היא תפקדה היטב גם בעיקולים עירוניים מהירי יותר, ונהנית גם מהיגוי במשקל טוב.
השורה התחתונה: ב-2011 עם ההשקה המחודשת של קיה, נחתה אצלנו לראשונה הפיקנטו והפכה מאז ללהיט. זה הרבה בזכות התחושה של מכונית גדולה ובוגרת, שרק מגיעה באריזה קטנה ובמחיר נגיש. וזאת התחושה הבולטת ביותר גם מהדולפין סרף. היא מאובזרת, איכותית, שקטה וזריזה. 4 מקומות ו-300 ק"מ טווח הם חסרונות במושגים ישראלים, שאולי עוד צריכים להתעדכן לעידן החשמליות.
המחיר זול במונחי חשמליות, אבל יקר ב-5,000 שקל מפיקנטו. המיני הקוריאנית תצרוך בנזין יקר יותר, ותיכנס למוסך פעם בשנה לטיפול, אבל נהנית משמירת ערך טובה מאוד והנהיגה בה נטולת חרדת טווח. הדולפין סרף זקוקה לטיפול אחת לשנתיים (או 30 אלף ק"מ), אבל כמו כל חשמלית תתקשו לנצל את יתרונותיה ללא אפשרות לטעינה ביתית, או לפחות במשרד למי שמגיע אליו בכל יום. שמירת ערך של חשמליות כיום טובה פחות משל רוב דגמי הבנזין המקבילים, אם כי BYD מדורגת גבוה יחסית בתחום.
הדולפין סרף תהיה החשמלית הראשונה של הרבה ישראלים, והמכונית השנייה בבתים רבים שכבר יש בהם חשמליות. יחד עם שאר החשמליות הקטנות והמוזלות שבדרך אלינו, זו תהיה המהפכה החשמלית השנייה בשוק.
הכותב היה אורח BYD ברומא
BYD דולפין סרף: על הצד הטכני
מנוע: חשמלי, 156 כ"ס, 22 קג"מ
תיבת הילוכים: תמסורת ישירה. הנעה קדמית
חשמל:
סוללה (קוט"ש): 43.2
טעינה איטית (קילוואט): 11
טעינה מהירה (קילוואט): 85
ממדים:
אורך (מטר): 3.99
רוחב (מטר): 1.53
גובה (מטר): 1.59
בסיס גלגלים (מטר): 2.50
נפח תא מטען (ליטר): 308
משקל (ק"ג): 1,445
ביצועים (יצרן):
0-100 קמ"ש (שניות): 9.1
מהירות מירבית (קמ"ש): 150
טווח משולב (יצרן, ק"מ): 310
טווח מעשי (מבחן, ק"מ): 300, אבל בנהיגה עירונית בלבד
בטיחות:
ציון במבחן הריסוק האירופי: טרם נבחנה
בטיחות אקטיבית: בלימת חירום אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, אור גבוה אוטומטי
אחריות: 6 שנים או 150 אלף ק"מ לרכב, 8 שנים או 200 אלף שקל לסוללה ו-8 שנים או 150 אלף ק"מ לשאר מכלולי ההנעה.