הנה סקירה קצרה של החניות בסביבת הבית שלי: סורנטו, נירו, טראוורס, אאוטלנדר, אוקטביה, סורנטו, פריוס פלוס. ברחוב הסמוך: טראוורס, אאוטלנדר, אאוטלנדר, אאוטלנדר, אאוטלנדר, גראנד פיקאסו וכן הלאה. מי שמסתובב פה עלול להסיק שני דברים: 1. בישראל מוכרים בערך 4 דגמי מכוניות, 2. בכל מה שקשור לדמוגרפיה, אנחנו מסודרים פיקס. והתובנה האנתרופולוגית הקטנה הזו הגיעה רק כדי להבהיר איזו אטרקציה היה המיניוואן החום שהגיע אלינו למבחן דרכים. יקרות, חזקות, יוקרתיות ממנו באו והלכו - אבל הן לא קיבלו את תשומת הלב שהרעיפו עליו.
זה כבר דור רביעי למיניוואן הגדול של טויוטה, אחרי שלושה דורות בהם היא שייפה ושכללה את אומנות אריזת ושינוע המשפחה היא מעלה את הרף גם הנעה היברידית. ומה שהשכנים שלי יודעים ומה שברור בכל פעם שאנחנו שמים יד על אחד כזה - אין תחליף למיניוואן אמיתי כאשר זה מגיע לרכב שישמש משפחה גדולה.
קודם כל יש את העניין של ההופעה החיצונית, עם 517 ס"מ לאורך, 199 לרוחב וגובה של 177 ס"מ - מדובר ברכב לא קטן. כשהוא עומד באולם התצוגה לצד הונדה אודיסי, שגם הוא חיה לא קומפקטית במיוחד זה מתעצם אפילו יותר. קיה קרניבל קרוב אליו במידות החיצוניות וגם בבסיס הגלגלים שקובע המון בכל הקשור למרווח הפנימי. כאן הוא עומד על 306 ס"מ, בקרניבל 309.
אגב קרניבל והופעה חיצונית, בעוד שבקיה הלכו על מראה רבוע וזוויתי שקורץ לג'יפונים למיניהם, בסיינה הקווים הם זורמים, אפילו ספורטיביים במידת מה. בזוויות מסוימות ובעיקר בחזית יש בה המון רמזים למראה "שעון החול" של החלק הקדמי בלקסוס למשל. כך או כך, זו לא מכונית שנטמעת בנוף.
טויוטה סיינה אינו מיובא על ידי היבואן הרשמי של המותג. מי שמשווקת אותו בישראל היא טרגט מוטורס, שבעבר כבר בחנו את ההונדה אודיסי שמגיעה דרכה. היא מייבאת את הדגם בארבע רמות גימור; LE, XLE, XSE ולימיטד. טווח המחירים משתרע בין 335 אלף שקלים ל-LE, עבור ב-380 אלף שקלים ל-XLE, רמת הגימור XSE עולה 390 אלף שקלים ו-440 שקלים ללימיטד. את שלוש רמות הגימור גבוהות ניתן לקבל גם בהנעה כפולה, את השתיים הבכירות גם עם חבילת "פלטיניום" שמוסיפה עוד אבזור וגימור יוקרתי יותר.
אנחנו נמצאים ברמת הכניסה, כלומר ב-LE. יש כאן הנעה בכפתור, וילונות בדלתות הצד, דלתות צד חשמליות, תאימות לאנדרואיד ואייפון, מסף 9 אינץ' למולטימדיה, 7 שקעי USB שפזורים בתא, כמו גם 15 (!) מחזיקי כוסות (וכשאני אומר מחזיקי כוסות - זה בתקן האמריקני לכוס לא השקעים הקטנים שאתם מכירים ממכוניות רגילות), כיוון חשמלי למושב הנהג, בקרת אקלים עם 3 אזורים ואפילו פיצ'ר נחמד של מיקרופון מובנה שמאפשר לנהג לדבר עם יושבי התיבת נוח הזו דרך הרמקולים. ברמות הגימור הגבוהות יותר אפשר למצוא גם אבזור כמו 8 ו-12 רמקולים, אוזניות אלחוטיות שמחוברות למערכת בידור נפרדת, עור סינטטי או אמיתי למושבים, חימום ואוורור למושבים, הדום רגליים נשלף, 4 אזורי אקלים והרשימה ארוכה.
היבט אחר בו רשימת האבזור מרשימה הוא התקן הבטיחותי. הסיינה מגיע כבר ברמת הבסיס עם תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, שליטה אוטומטית באורות, זיהוי הולכי רגל ורוכבי אופניים, התרעת תנועה חוצה (כולל בלימה ברמות הגימור הגבוהות), מצלמת רוורס ועוד.
בפתיחה הראשונה של הדלת וההתמקמות בתא הנוסעים קשה שלא להתעלם מזה שהתחושה היא לא ממש של מכונית ב-335 אלף שקלים. אלו בעיקר מושבי הבד והפלסטיקה מסביב שלא מספקים את הפידבק שהיית מצפה למצוא במכונית בסכומים כאלו. אולם פה מתמצה הביקורת שיש על סידור הפנים של המכונית הזו. כי מהר מאוד מבינים שכמו במנועים - לנפח אין תחליף - ויש במכונית הזו המון נפח והמון מקום. אם במכונית רגילה אני שמח לגלות מקום לבקבוק מים, מחברת, ארנק והטלפון הנייד בקונסולה המרכזית. כאן אפשר לשים תיק שלם, בקבוק ליטר וחצי, שקית מיקס תמרים חמוציות ואגוזים (הסוד הוא היחס - שני אגוזים ושלוש חמוציות לכל תמר), את המחשב הנייד, כוס קפה, עוד בקבוק, ועוד נשאר הרבה מקום כי בכלל לא ניצלנו את החלל מתחת לקונסולה הצפה. יש פה יותר תאים מחדר כספות והאתגר הוא לזכור מה נמצא איפה.
ככל שזה נוגע להנדסת אנוש טויוטה ממשיכים בקו המצוין של "שמור את זה פשוט" בלי קונצים ובלי התחכמויות, יש פה כפתור לכל פונקציה, מאוד ברור ומאוד קל להתמצאות ותפעול. החסרונות היחידים מהבחינה הזו הם השימוש ביחידות מדידה אמריקניות לטמפרטורה (פרנהייט במקום צלזיוס, במיילים בספרות הגדולות במד המהירות) וכיול תדרי הרדיו (בשיטה האמריקנית של תדרים אי זוגיים).
פתיחה של הדלתות האחוריות חושפות את היתרונות של הסיינה על המתחרה שלו. שורת המושבים השנייה פה מורכבת משלושה מושבים, כלומר שעם הספסל האחורי בן שלושת המושבים והשניים הקדמיים - מקבלים פה תצורת 8 מושבים - מה שהדור הנוכחי של קיה קרניבל לא מציע. כאשר אין בו צורך, המושב האמצעי הזה נשלף בקלות ויש לו מקום אחסון ייעודי בתא המטען.
המרווח בכל המושבים ובכלל (להוציא אלו במרכז כל ספסל שמתאימים יותר לילד קטון) - הוא נדיב בסדרי גודל שקשה להתחרות בהם מחוץ לעולם המיניוואנים. השורה השנייה נעה על מסילה ומקלה מאוד את הכניסה, לכולם שקעי טעינה, לכולם שליטה על יציאות המיזוג.
ואחרי שאכלסתם את כל המושבים נשאר עוד תא מטען של 949 ליטרים, שזה מטורף בסדרי גודל שקשה לתאר, אבל ננסה בכל זאת. לסקודה אוקטביה, מלכת תאי המטען של המשפחתיות יש 553 ליטרים. נעבור ל-7 מושבים? לקודיאק יש 233 ליטרים, אפילו פורד אקספולרר לא מתקרב עם 516 ליטרים.
איך נוסע?
אז בעוד בהיבטי מימדים זה עניין של כמה ס"מ לפה או לכאן ביחס למתחרים, בכל הקשור למערכת ההנעה, לסיינה יש קלף חזק וייחודי לו בקטגוריה - הנעה היברידית. המנוע הוא אותו 2.5 ליטרים עם 4 צילינדרים ולצידו מערכת חשמלית המשולבת בהנעה. ההספק הכולל הוא 242 כ"ס והוא עובר לגלגלים הקדמיים דרך תיבת הילוכים רציפה.
ברגע שמתחילים לנוע, מגלים שלמימדים שלו יש משמעות אם אתם מתמודדים עם נהיגה באזורים צפופים. צריך זמן להתרגל לאורך שלו בתמרוני חנייה או סמטאות צפופות, במעברי נתיבים, בעיקר עם המראות המגדילות האמריקניות.
עם משקל עצמי של 2,092 ק"ג הסיינה היא לא רכב קל, אבל לא חריג בסדרי הגודל של מיניוואנים. השילוב של המערכת החשמלית נעשה בצורה מאוד חלקה, פעם אחרי פעם מפתיע לגלות עד כמה הדור הנוכחי והרביעי של המערכות ההיברידיות מצליח לשאת את הרכב הלא קטן הזה רק בכוח החשמל. בכל מה שקשור לאלחוש של התחושה האלסטית המרגיזה של תיבות רציפות, זו שגורמת לכם להמתין עד התגברות הכוח מהמנוע, למערכת ההיברידית עם התגובה המיידית שלה יש תרומה טובה מאוד לתחושה נעימה יותר בנהיגה המנהלתית בו. חסרה בו תחושת שפע הכוח והחלקות שמספק מנוע ה-3.5 ליטרים עם 272 כ"ס בקרניבל למשל וגם תיבת ההילוכים הפלנטרית תמיד עדיפה על זו הרציפה. אבל בכל מה שקשור להתנהלות שוטפת, יומיומית ורגילה לרוב הוא די והותר לכל שימוש סביר.
מבחינת נוחות הנסיעה, הוא מקבל ציון טוב מאוד. הכיול הרך שלו מאפשר בליעת שיבושים וגלי אספלט באופן "אמריקני" ונינוח, כזה שנע על הבולמים מעלה-מטה בערסול. למעט אוושת רוח קלה במהירות צפונית ל-130 קמ"ש בידוד הרעשים גם הוא מפתיע לטובה - לא מובן מאליו כאשר מדובר במכונית עם חלל גדול כל כך שמשמש תיבת תהודה.
המחיר של הרכות הזו הוא התנודדות מוגזמת על כביש מפותל ודרבון להוריד את הרגל מהגז. אבל זה מה שיעשה כל מיניוואן. אם צריך למקם אותו בהיבט הזה בין הונדה אודיסי שהוא הדינאמי בחבורה לבין השאר, הוא כנראה הסמן הקיצוני לצד השני.
אבל הדובדבן שבקצפת הגיע אחרי מאות הקילומטרים שעשינו בו, בשמש, על כביש יבש, רטוב, גשום, לפעמים קפוא ובשלג - צריכת הדלק שהוא הוציא בתנאי המבחן הם משהו שלא ראינו מעולם במיניוואנים. את הירידות מירושלים סיימנו עם 17 ק"מ לליטר, אבל בואו, זה לא מייצג כלום. אחרי סיבוב מנהלות ובדיקת נוחות עירונית במרכז סיימנו עם 15.4 ק"מ לליטר. ואחרי עוד כמה מאות קילומטרים של כבישים מהירים, שתי עליות לרמת הגולן וחזרה לירושלים הוא סיים עם 13.5 ק"מ לליטר. אנחנו היינו מחמיאים למשפחתית שמוציאה צריכה כזו - למיניוואן בגודל מלא זו סנסציה.
סיכום
בואו נתחיל מהמאקרו למיקרו. אם אתם צריכים רכב 7 מושבים לשימוש קבוע, שוטף ותדיר וכבר נמצאים בטווחי המחירים האלו - אין לכם מה לחפש מחוץ לעולם המיניוואנים. כל חלופה אחרת היא פשרה במקרה הטוב, טעות עצובה במקרה הרע.
בתוך עולם המיניוואנים שדי מצומצם צריך להודות, יש שני כלים שאפשר לומר שמובילים כיום את הקטגוריה. קיה קרניבל וטויוטה סיינה. הסיינה ממלא את כל הרובריקות בכל מה שקשור לשימושיות מרווח, בטיחות, נוחות, ביצועים ועל כל אלו מוסיף שני בונוסים שהקרניבל לא מסוגל לתת להם מענה - מושב שמיני וצריכת דלק מעולה.
מצד שני וכאן עיקר הבעיה שלו, במחיר של 335 אלף שקלים קשה לו מאוד להיות העסקה האטרקטיבית המיידית שמגיע לו להיות. כאשר הקרניבל מתחיל ב-252 אלף שקלים ומגיע ל-282 בגרסת הדיזל המאובזרת ביותר, מדובר בפער גדול מאוד. אלא אם המושב השמיני הוא לא כורח בלתי ניתן להתפשרות, פער האבזור בין השניים לא מאפשר אפילו לצריכת הדלק המעולה של הסיינה להטות את הכף.
הרבה מההתייקרות הזו נובעת מהמכה שחטפו כל המכוניות ההיברידיות עם ביטול ההטבה לה היו זכאיות. עם השוואת מס הרכישה לזו של מכוניות בנזין רגילות, טויוטה סיינה שיכל להיות פתרון מעולה לרכב גדול וחסכוני בדלק - נפל קורבן לקוצר הרואי ותאבון המיסים של המדינה. ההפסד כולו שלנו.
תודה רבה ל"טרגט מוטורס", יבואנית דגמי טויוטה, הונדה ועוד ביבוא מקביל.
על הצד הטכני: טויוטה סיינה היברידית
מנוע, הנעה: בנזין, היברידית, קדמית
נפח (סמ"ק): 2,487
הספק/סל"ד (כ"ס): 245
מומנט/סל"ד (קג"מ): 24.4
תיבת הילוכים: רציפה
מידות:
אורך (ס"מ): 517
רוחב (ס"מ): 199
גובה (ס"מ): 177
בסיס גלגלים (ס"מ): 306
נפח תא מטען (ליטרים): 949 (7 מושבים), 2,129 (5 מושבים)
צריכת דלק (מבחן): 13.5 ק"מ לליטר
מתחרים:
קיה קרניבל, הונדה אודיסי, קרייזלר פסיפיקה (לא משווק). עקיפים: שברולט טראוורס, פורד אקספלורר, טויוטה היילנדר
מחיר:
335 אלף שקלים