סיכומי שנה, הרגע הזה שבו אנחנו מביטים אחורה ואומרים לעצמנו שני דברים הפוכים לגמרי. הראשון הוא "מה, כבר עברה שנה?" והשני הוא "מה, זה עוד היה השנה?". אבל עולם הרכב כמו המוצרים שלו הוא דינאמי, משתנה וכזה שלא נח לרגע. אז הנה כמה תחנות שעברו פה וכדאי לעצור ולהיזכר, אולי אפילו לייצר איזו תובנה לגבי מה שעתיד להיות פה גם ב-2020.
חשמל על הכביש
אז החדשות הגדולות בנוגע למכוניות החשמליות שעולות על הכבישים בארץ בכלל לא נוגעות למכונית שאתם יכולים לקנות או אפילו לראות בישראל. מדובר בטסלה, יצרנית המכוניות החשמליות האמריקנית של אילון מאסק עוררה גלים גבוהים ובאזז חשמלי לא מבוטל כאשר פורסם שנציגי היצרנית הגיעו לישראל על מנת לבחון את התאמת התשתיות לייבוא המותג. מודעת דרושים באתר החברה בה היא מבקשת ממועמדים למשרת מנהל המותג בישראל גם היא עשתה רעש לא מבוטל. האם נראה אותה פה? ימים יגידו.
בינתיים אצלנו החל השנה שיווקם של מספר דגמים חשמליים. אודי e-tron החשמלי הצטרף ליגואר i-pace בהיצע החשמלי לאמידים הדואגים לסביבה. בקרב המותגים העממיים יותר היו אלו יונדאי איוניק החשמלית לצד לאחותה ההיברידית וגם ניסאן ליף החשמלית הנמכרת ביותר בעולם שהשיווק שלה בישראל החל השנה.
חברת לובינסקי, יבואנית היצרנית הסינית MG החלה לאחרונה בשיווק הג'יפון ZS בגרסה החשמלית שלו במחיר של 139 אלף שקלים ועלויות אחזקה נמוכות בהרבה משל מכונית בנזין מקבילה.
אבל הזינוק האדיר, לפחות בהיצע צפוי להיות ב-2020 עם (קחו נשימה): אודי e-tron קרוסבק, אופל קורסה, ב.מ.וו iX3, מיני SE, מרצדס EQC, פורשה טאייקן, פיג'ו 208 חשמלית, רנו זואי מחודשת, DS3 קרוסבק חשמלי, רנו קנגו חשמלי, קיה נירו EV ואחרים.
מותג חשמלי סיני נוסף שאנחנו עתידים לראות פה הוא AION של יצרנית המכוניות הסינית GAC. זיכיון היבוא שלהן בידי יוניון מוטורס, יבואנית טויוטה ולקסוס והמחירים עתידים להיות אטרקטיביים מאוד עם צפי לכמה מאות יחידות בשנה הראשונה של השיווק.
קשה לפתוח את הפקק
בפרץ אדיר נשטפה הארץ בתנופת פיתוח כבישים וקדחת סלילה בתקופת כהונתו של שר התחבורה הקודם ישראל כץ. חלק מהפרויקטים מבורכים כמו סלילת המשך כביש 6 לצפון ויצירת רצף תחבורתי שוטף ומהיר מהצפון למרכז כמו גם בדרום הכביש.
אולם בכל הנעשה במרכז, כאילו כדי להוכיח את המחקרים שנערכו בנושא - ככל שנבנו יותר כבישים רק החריפה בעיית הפקקים. מכיוון שברגע שאתה מוסיף אספלט, אתה מעודד אנשים להוסיף להשתמש במכונית שלהם. מבחינת המדינה זה WIN WIN, עוד מכוניות על הכביש זה עוד כסף, מדלק, מביטוח, מחלפים, ממכוניות חדשות שנכנסות למצבה - אבל אותנו זה קובר.
ואז, בצעד מאוד לא פופלרי שהקים קול זעקה אדירה, החל משרד התחבורה במיזם נתיב פלוס, בו הפכו נתיבים בכביש החוף ובנתיבי איילון לצפון לכאלו המיועדים למכוניות בתפוסה גבוהה. שני נוסעים ומעלה בכביש החוף ושלושה ומעלה בנתיבי איילון. המטרה היא לעודד נסיעות שיתופיות ושימוש בתחבורה ציבורית.
זה לא הולך חלק, זה לא נטול בעיות. ראוי היה להתאים את התשתית ביציאה מהערים, לאפשר לרוכבי דו גלגלי לעשות שימוש בנתיב, אבל ראוי מכל היה להשקיע מבעוד מועד במערך תחבורה ציבורית שיוכל להוות אלטרנטיבה יציבה, אמינה ונוחה במידה מתקבלת על הדעת.
מכוניות חדשות: קונים, אבל פחות
אחרי שנים של טיפוס עקבי שלא לומר השתוללות לא הגיונית. שוק הרכב הישראלי נמצא כבר שנתיים במגמת התקררות וירידה במספרי המכוניות החדשות שעולות לכבישים. נכון להיום כאשר הנתונים העדכניים ביותר הם אלו של חודש אוקטובר 2019 המספרים נמוכים בכ-6 אחוזים ביחס למכירות השנה שעברה, שגם היא הייתה במגמת היחלשות.
קשה להאמין שמשהו ישתנה בפרק הזמן שנותר לסוף השנה בשל שורת גורמים, שאינם קשורים זה לזה בהכרח, אבל מייצרים שורה תחתונה זהה. בהם אפשר למנות את העובדה שלקוחות רבים ממתינים לתחילת שנת 2020 כדי לרשום את המכונית כ"מודל" חדש יותר (למרות שגיל המכונית נקבע לפי חודש העליה). עוד סיבה נוגעת לקושי של יבואנים לקבל מכוניות היברידיות, בעיקר בשל ביקושים ערים באירופה והעדפת היצרניות למכור שם כדי למצע (מלשון ממוצע) את פליטת המזהמים שלהן שם.
מבחינת המספרים, אלו שוב ושוב אותם מותגים בראשות הטבלה. יונדאי מובילה, קיה וטויוטה מחליפות מקום שני ושלישי וסקודה במקום הרביעי, נציגה וותיקה ובולטת של האירופים בראשות הטבלה. המשותף לכולן אינו נוגע לטיב המכוניות שלהן - אלא היקף המכירות שלהן לציי רכב.
תחזיות לשנה הבאה אנחנו לא מתיימרים לתת כאן, אבל עם העלאת מס הקניה למכוניות היברידיות, המשך הביקוש לאלו באירופה ומי יודע אילו גזירות כלכליות עוד עתידות להתרגש על הנהג הישראלי - לא היינו מפתחים אופטימיות יתרה.
מצב חירום על שני גלגלים
כאילו ההזנחה הפושעת של תחום הסדרת האופניים והקורקינטים החשמליים לא הייתה מספיקה - גם כאשר התעוררה המדינה אחרי כמה עשרות הרוגים והתחילה להתמודד עם הפגע הרע הזה, זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.
לא צריך מחקרים ולא עבודת מטה, העובדות בשטח ברורות. ילדים מתחת לגיל החוקי, ללא קסדה, בניגוד לכיוון התנועה מתאבדים על הכבישים. בני נוער ומבוגרים רוכבים בחוסר זהירות, בחוצפה, גם בכבישים בין עירוניים. פציעה או מוות שלהם היא טרגדיה משפחתית, ואם להם לא אכפת מהחיים שלהם ניחא, אבל לא חראם על הנהגים שיגררו לטרטור משפטי וחקירות במקרה כזה?
כמו בכל מקום בו אזלת היד של המדינה מתגלה בתפארתה, בתי המשפט נכנסים לתמונה, אבל אלו רק מוסיפים על הבלבול כאשר הם מייצרים פסיקות סותרות בנוגע למעמד הכלים. כן כלי רכב מנועי? חייבים בביטוח חובה? נכללים בחוק הפלת"ד? את מי תובעים במקרה של פציעה ונזק לרכוש בתאונה? מי יאכוף את החוקים והתקנות?
ייאוש, ייאוש גדול. אבל יש פתרון, הוא קיצוני - ואנחנו נספר לכם עליו בהזדמנות אחרת.
חדשות, מרגשות
שנת 2019 הביאה תחת כנפיה כמה דגמים חדשים מלהיבים וחשובים מאוד. טויוטה סופרה חזרה תחת שיתוף הפעולה עם ב.מ.וו, פורשה טאייקן החשמלית, שלושה דגמים חדשים לפרארי (F8 טריבוטו, SF90 סטראדלה ורומא) וגם בזרה העממית יותר, רנו קליאו החדשה, פיג'ו 208, טויוטה קורולה, סקודה קאמיק ופולקסווגן גולף בדור השמיני שלה.
אבל שתי מכוניות גרמו לנו להתרגשות מיוחדת, אלו הן שברולט קורבט החדשה ולנד רובר דיפנדר החדש. זה גם ההריון הארוך מאוד שבסופו המכוניות האלו הגיחו לעולם, זה גם העניין הזה עם שני סמלים מוטוריים גדולים, אבל יותר מכל זו הדרך שבה הם הולכים.
שני הדגמים האלו הם ממשיכי שושלות מפוארות, כל אחד מהם בתחומו, ייצר שבירת כיוון מכל מה שהיכרנו עד כה. הקורבט שמה את המנוע במרכז לראשונה בתולדותיה. הדיפנדר עבר למרכב אחוד במקום שלדת סולם. האומץ והנכונות של שתי יצרניות להשקיע במכוניות שהן בשר מבשרן - מבשר שהעתיד, אוטונומי, חשמלי, מאולחש ותקין פוליטית ככל שיהיה, עדיין משאיר ניצוץ של תקווה לחובבי הנהיגה, בכביש ובשטח.