מאז פרץ הליסינג לחיינו במלוא עוזו לפני קצת יותר מ-20 שנים השתנה באופן מובהק שוק הרכב בישראל. כמעט בבת אחת לא היה זה טיב המכונית והעדפות הלקוח שהכתירו או נישלו מכוניות ממעמדן כמאמי הלאומית, אלא עניין חשבונאי פשוט מאוד של ההנחה אותה הצליח לגזור היבואן מהיצרנית, ההנחה אותה הצליחה לגזור חברת הליסינג מהיבואן והמחיר שאותו התבקש העובד או המעסיק שלו לשלם לה.
ולא שלא היו פה גלי דגמים ששטפו את הארץ, הייתה את תקופת האסקורט, ותקופת הסובארו DL, וזמן הדייהטסו אפלאוז ועידן הלאנסר וההרגל לקנות את "מה שהולך חזק בשוק" הוא מובן וברור. רק שעד אז אלו היו הלקוחות שקנו את המכוניות, בלי המתווכים שחתכו את הקופון על הדרך.
כך שלמעשה, הנתונים שמציגים לכם היום בכל מקום אחר על המכירות של רכב חדש הם לרוב פשוט מוטים ומעווותים, המכוניות שמובילות את הטבלאות האלו הן לא בהכרח אלו שהלקוח הפרטי, זה שמוציא את הכסף מהכיס שלו וצריך לדאוג מאחזקת המכונית והערך שלה בעוד שלוש או ארבע שנים קונה, אלא אלו שעליהן מישהו סגר דיל מעולה על חשבון מחיר פקטיבי באולם התצוגה.
התחלנו עם זה השנה בסיכום המחצית, ובעזרת מערכת ניתוח המידע של קארזון, אנחנו ממשיכים להגיש לכם את האמת מאחורי מספרי המכוניות החדשות - לא מי מסרה הכי הרבה, אלא על מי הישראלים שקנו את המכונית בעצמם באופן פרטי באמת בחרו לשים את הכסף. פלוס כמה תובנות מעניינות מאוד.
אז גם בדירוג המותגים הכללי על פי מכירות לפרטיים בלבד, טויוטה היא היצרנית עליה בוחר הצרכן הישראלי לשלם כשזה יוצא מהכיס שלו עם 22,797 מכוניות. ולמרות שהדגם הכי נמכר שלה היא הקורולה, מאחורי הקלעים קורה דבר מעניין מאוד.
המחיר הממוצע למכונית שמכרה טויוטה ללקוח הפרטי הוא 178,704 שקלים. אולם מחירה של הקורולה היקרה ביותר עומד על 150 אלף שקלים, כלומר, למרות שהיא הדגם הנמכר ביותר, מעבר לעובדה שהלקוחות הפרטיים קונים את הגרסאות המאובזרות יותר - הם קונים הרבה מאוד מהדגמים היקרים יותר ממנה, זאת ועוד, גם שם הם קונים מהגרסאות היקרות יותר ש"מושכות" את הממוצע למעלה. כמו במקרה של הראב 4 שמחיר העסקה הממוצע שלו עומד על 210,296 שקלים. למעשה, בשקט בשקט, בניגוד לתדמית העממית של טויוטה יש לה לא מעט דגמים במורד ההיצע שמקפיצים את ממוצע המחיר שלה. זה כולל את הלנד קרוזר שמכר 1,196 יחידות השנה במחיר ממוצע של 370 אלף שקלים לחתיכה, את ההיילקס ש-710 מהם נמכרו ב-283,300 שקלים, ההיילנדר עם 611 יחידות ב-312,069 שקלים בממוצע וגם 196 סיינות ביבוא המקביל והאישי ב-330,060 שקלים לחתיכה הוסיפו את חלקן.
במילים אחרות, בטויוטה ה"עממית", מתוך היצע של 14 דגמים שנמכרו פה בשנת 2021 במספרים משמעותיים - עשרה מהם במחיר שגבוה מ-150 אלף שקלים.
וזו תופעה שהיא די ייחודית לטויוטה יש לציין, והיא לא ממש חוזרת על עצמה בניתוחים ובהצלבות האחרות שביצענו בין המותגים, הדגמים הנמכרים והמחיר הממוצע. דמיון מסוים למה שקורה שם יש במקרה של קיה, המותג השני הנמכר ביותר לפרטיים. שם המחיר הממוצע הוא 133,175 שקלים, ולמרות שהמכונית הנמכרת ביותר שלה לפרטיים היא הפיקנטו (שמחירה המקסימלי הוא 88 אלף שקלים) בהמשך הטבלה יושבים הספורטאז', הנירו, הסלטוס והסטוניק שמושכים למעלה את המחיר הממוצע וגם דגמים יקרים מהם משמעותית כמו הסורנטו והקרניבל שעושים את אותו הדבר. ושוב, בהיבט האחוזים הפער בקיה גדול יותר בין המכונית הנמכרת לבין הממוצע - אולם סדרי הגודל של הסכומים הם שונים לגמרי.
זה לא ממש קורה ביונדאי, סקודה, סוזוקי, טסלה, מאזדה, מיצובישי, ניסאן וסיאט שסוגרת את 10 המותגים המובילים. ולא שכל אחד מהמותגים האלו הוא לא חזק בפני עצמו, אבל זה מסוג הניתוחים והתובנות שמייצרים את הבידול בין מותג חזק ומותגים חזקים באמת.
תופעה ושמה טסלה
רבות נכתב ועוד ייכתב על מה שעשתה טסלה לשוק הרכב הישראלי. ההגעה תחת מעטה סודיות וחרושת שמועות, פתיחת המכירה בוקר אחד ללא התראה באתר מקוון בלי בדל וונטיל בארץ ולפני שהלקוחות ראו או נהגו במכונית. וגם אז במחירים שהפילו לכולם את הלסת, עם פירוט עלויות ומיסוי שחשפו את מה שהיבואניות הוותיקות הקפידו לטשטש. והציבור עט על המציאה החשמלית בטירוף כמותו לא ראינו כבר שנים, סליחה כמו שלא ראינו מעולם. נהירה למותג חדש, חשמלי, שונה לחלוטין, בסכומים לא נמוכים, בלי לראות, לנהוג או לגעת בו.
ולא שאין חריקות. בעיות גימור והרכבה בדגמים הראשונים היו, הסתבכויות עם הצהרות על מספר כריות האוויר הנכון, היעדר פונקציית ה"סנטרי מוד" (צילום ותיעוד של הנעשה סביב הרכב בחניה) שלא הייתה זמינה במשך חודשים, שינוי ארץ הייצור של המכונית מארצות הברית לסין (שרק היטיב עם האיכות ודגם הסוללה כך נראה), מערך שירות מצומם ובעייתי, התקשרות עם "שגריר" כספקית שירותי פחחות שלא עומדת בעומס, פערי מלאי של חלפים ועל כל אלו גם לא מעט לקוחות שמגלים שמכונית מתוחכמת ורבת יכולות כמו טסלה היא לא בדיוק טיול בפארק, לא במידת השליטה העצמית בנהיגה בה ולא מבחינת ההשתלטות על שלל הפונקציות והאפשרויות שהיא מכילה.
אבל עזבו את כל הדיבורים על יעילות, ביצועים, תאוצה, טכנולוגיה - על זה אפשר לאכול את הראש עד מחר. הסוד של ההצלחה שלה לא שם, הוא במשהו שלא מופיע במפרטים, בפורומים ובשום מקום אחר. טסלה נתנה למר ישראלי את הדבר האחד שהוא אוהב יותר מכל, שלקחו ממנו כל השנים - לא, זה לא האפקט של הפלוצים - זה העובדה שהוא היה הפראייר של כל שרשרת המזון במבנה הבעלות על רכב. וכאן זה כבר לא קרה.
הוא קנה ישר מהיצרנית בלי פערי תיווך, הוא שילם 10 אחוזים מס קנייה, אגרת רישוי מופחתת, המכונית שלו הגיעה עם כל אבזור הנוחות והבטיחות כבר ברמת הבסיס בלי לפתוח את ה... ארנק על כל תוספת, הוא נדרש לתחזוקה מינימלית כך שמחוויית המוסך הוא נפרד גם כן וכמובן שהוא גם לא מתדלק ונזכר שעל כל שקל שיוצא לו מהארנק 65 אגורות הן רק מיסוי.
למעשה, אני מופתע אם מישהו מופתע מההצלחה של טסלה. איך תראה שנת 2022 אצל טסלה? כאשר יש כבר מתחרות אחרות, שאפקט החדשנות כבר ירד? משעמים לא יהיה פה.
שאר הרשימה של המכוניות הנמכרות ביותר לפרטיים, נו, היא רשימה. המכוניות שם בסך הכל טובות, באמת, לפחות ברובן בסך הכל. אבל הן משקפות יותר מכל את השמרנות של הלקוח הישראלי. כן, זה שכאשר הוא נדרש להוציא סכומים גבוהים כל כך על תחבורה אישית, לא ממהר לצאת להרפתקאות וקונה את מה שיכאב לו פחות בכיס לאורך שנות הבעלות ובמכירה בסופן.
כן שווה להתעכב על כמה תופעות יוצאות דופן שברמת וודאות גבוהה אפשר לשייך לשנת הביקושים המשוגעת שעברנו וזה כולל הצלחה יפה מאוד של אי אלו דגמים שהיו השנה בישורת האחרונה שלהם ועם מחליפים שכבר הוצגו. בין השאר מיצובישי אאוטלנדר, קיה נירו וספורטאז'.
ונקודה אחרונה מעניינת במכירות ללקוחות הפרטיים נוגעת לכך שלמרות שהטבלה הזו צבועה חזק מאוד בצבעים של דגמים אסיאתיים. שלושה מותגים אירופים כן הצליחו להשתחל פנימה. סיאט עם האיביזה. אבל מרשימה גם סקודה, שעושה עבודה טובה כבר שנים בעיקר בציי הרכב ומצליחה לייצר ביקושים לאוקטביה ולקודיאק - שני הדגמים הכי טובים שלה כיום והטובים ביותר בקטגוריות שלהם - גם אצל הלקוחות הפרטיים.
וגם פיג'ו, שבנחישות, עקביות והמון הקפדה על שירות ושיפור התדמית מצליחה להשחיל שני דגמים לא זולים במיוחד ה-3008 וה-2008 לתוך הרשימה הזו. אמנם באמצע העשירייה השלישית, אבל בכל זאת לאור המוניטין והעבר שלה, מדובר בהישג שהוא לא זכייה מן ההפקר אלא תוצאה של שינוי אמיתי שעובר היצרן הזה. וכמו שנווט טוב יודע, גם אם הדרך ארוכה, הכיוון הנכון הוא מה שחשוב.